Main Forum PvE PvP Guides AddOns Lore Gallery

עכשיו 11 דצמבר 2017, 06:12

כל הזמנים הם UTC + 2 שעות


החיפוש הניב 94 תוצאות

מחבר הודעה

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: מה זה מוניטין ? (rep)
פורסם: 24 דצמבר 2012, 09:17 

אם אתה רוצה להודות למישהו, אתה יכול לעשות like לתגובה שלו שעזרה לך :-)

Sent from my Galaxy S3 using Tapatalk 2

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: ציוד לטנק pvp
פורסם: 24 דצמבר 2012, 13:22 

אין דבר כה ציוד טאנק ל PVP. מה שכן בהתאם לקלאס שלך (לא ציינת) אתה יכול וצריל לבחור מקסימום RES והשלמה למה שנותן לך הכי הרבה הגנה (אם אתה משחק DEF) אם אתה רוצה להיות טנק אופנסיבי. אז שכח מזה זה בדיחה.

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: ציוד לטנק pvp
פורסם: 24 דצמבר 2012, 15:58 

אני מאמין ש RES נטו. כי אין לך ממש אלטרנטיבות לקאסטרים.

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 07 אפריל 2013, 19:30 

כולנו מרכינים ראש ונזכרים ב6 מליון יהודים שנספו במחנות השמדה על ידי הצורר הנאצי.
ואומרים: לעולם לא עוד!

יהי זכרם ברוך.

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 07 אפריל 2013, 19:10 

מתוך תקנון אתר הגמדיה, שנמצא כהכרזה נגישה בכל פורום שהוא:
5. אין לפרסם אתרים או כל דבר אחר למטרת רווח אישי, אלא בתיאום מראש ולאחר אישור.
באופן עקרוני, אין לי בעיה שתפרסם כאן את האתר שלך, אני תומך בקהילת הגיימינג הישראלית ומאחל לנו הרבה אתרים עם הרבה תוכן מעניין.
יחד עם זאת, דווקא בתור מישהו שמתעתד לפתוח אתר בעצמו, הייתי מצפה ממך למעט יותר נימוס ומחשבה:
1. אתה רוצה לפרסם? תאם מראש עם בעלי/מנהלי האתר.
2. אתה מגיע לאתר/פורום חדש עבורך ורוצה לכתוב בו משהו? קרא את תקנון/חוקי האתר.
אלה לא דרישות מסובכות. זה א-ב.

אני מאמין שכך גם תרצה שגולשים יתנהגו באתר שאתה מקים, לא?

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: ציוד honor
פורסם: 14 אפריל 2013, 15:05 

תקיש ב waze
- Honor Quartermaster זה ימצא לך בדוק :P

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 19 אפריל 2013, 08:56 

תרשום לי את השמות של אלה שאתה לא מבין ואני אנסה להסביר לך מה עושים בכל אחד ואחד מהם =]

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 17 מאי 2013, 14:40 

https://eu.battle.net/support/en/article/driverupdates

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 01 יוני 2013, 20:29 

חחח כמו כולנו אחי כמו כולנו

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: הרחבה לקטליזם
פורסם: 07 יוני 2013, 17:15 

Kingeh כתב:
לא.

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: חברים כנסו לכאן בבקשה.
פורסם: 10 יוני 2013, 11:23 

לינק סופר משתלם.

בעקבות הפוסטים האחרונים בפורום אני חייב לכם את זה.

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: גילד חדש בMAELSTROM
פורסם: 10 יוני 2013, 11:46 

כשאתה פותח דיון באתר או פורום מסוים, אתה מזמין את האחרים להגיב לדיון הזה.
אם אתה לא רוצה לקבל תגובות שאולי לא תמצאנה חן בעיניך, אל תפתח דיונים מלכתחילה. אם כבר פתחת - אין לך זכות למנוע מאחרים מלומר את דעתם על תוכן הדברים שלך.

אלה היו 15 שניות על חופש הביטוי באתר הגמדיה.

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 08 יולי 2013, 18:44 

הכוונה שלו הייתה שפתחת פה שאלה שכביכול יש בה איזה דילמה מסויימת שאתה רוצה להתייעץ ואז אחרי שענו לך נזכרת להוסיף שהדיון הינו במשמעות קוסמטית בלבד שלא תהיה לה שום השפעה אמיתית על המשחק שלך אלא סתם על ההרגשה האישית הסובייקטיבית שלך.
לזה קוראים בזבוז זמן.
ניתן דוגמא לעוד שאלה מהסגנון הזה:

איזה גזע כדאי לי לבחור לשחק? טאורן, אורק או טרול.

כותב השאלה :" לטרולים יש יכולות דיי שוות בשביל קאסטרים, האורקים יותר טובים בMelee והטאורנים מצויינים לטנקינג. אני פשוט לא יודע להחליט בינהם, מה דעתכם. "

*הכנס תשובה ארוכה על ההבדלים בין הגזעים בסביבות ריידים*

*תשובה שניה, מגיבה לראשונה, מתקנת משהו ומציגה עוד צד לעניין*

כותב השאלה המקורי: " אה, כל זה לא רלוונטי כי אני לא עושה ריידים או פיויפי, אני פשוט חושב על לפתוח אלט של בנק ומתלבט איזה גזע מבין השלושה האלו כדאי לי. אולי אני גם אעשה קצת Pet combat system ואשלח דואר מדי פעם בבנק באורגרימר."

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 27 יולי 2013, 11:32 

כן, אבל אתה תצטרך לנופף עם הידיים למעלה ולמטה, כדי שהמאונט שלך יעוף...
LOL

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 27 יולי 2013, 22:38 

גם בשביל טלפורטים אתה צריך לסובב את הידיים שלך מסביבך ואחר כך להרים אותם!

אני לוחם...

איך אני יעשה צ'ארג' על המפלצות?

יותר גרוע: איך אני יעשה הירואיק ליפ!

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 26 יולי 2013, 22:13 

עתיד הגיימינג? זה יותר יראה ככה
http://gifling.com/galleries/gifs1/fat-man-running.gif


עם הכמות שצריך לרוץ במפות Conquest של BF3 הדבר הזה כנראה מיועד ליוצאי סיירות ורצי מרתון.
קשה לי לראות את זה בתור משהו פרקטי, חות מזה בארץ אם אתה רוצה מציאותי תחתום שס"נ , או לחלופין תפתח משחק שמדמה התעפצויות בשמירה.

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 30 יולי 2013, 18:04 

הסיפור יכול לכלול תוכן מיני וגזענות?

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 30 יולי 2013, 06:08 

שלום לכולם, ובוקר טוב!
אחרי זמן רב שלא התקיימה תחרות נושאת פרסים באתר החלטנו ליצור אחת במיוחד בשבילכם!
אז על מה מדובר?
התחרות היא בעצם תחרות כתיבה, של סיפור קצר (עד 1000 מילים), כשהסיפורים יקבלו ניקוד מהשופטים (צוות ההנהלה של האתר) על פי איכות העלילה, איכות הכתיבה, מיעוט שגיאות הכתיב וכדו'.
הקאץ' בתחרות הוא שעל כולם לכתוב בנושא אותו אנחנו בוחרים. מה הכוונה? במידה ובחרנו בנושא "א'רתס" כל הסיפורים יהיו על א'רתס. אם אתם רוצים לכתוב על אילידאן הוא יהיה חייב להיות קשר לא'רתס בדרך כל שהיא.

הנושא הנבחר הוא: הארץ אולדום


כללים :
* הסיפורים יועלו לפורום הגשות תחת הכותרת:" תחרות כתיבה: שם הסיפור הנבחר"
*אורך הסיפורים לא יעלה על 1000 מילים.
*הפרס למקום הראשון הינו מאונט לפי בחירה מהסטור של בליזארד. (במידה ויוגשו פחות משני סיפורים, הפרס למנצח יהיה פט מהסטור ולא מאונט)
*נא להקפיד על כתיבה ברמה גבוהה, איות נכון ולהשתדל להימנע משגיאות כתיב.
*נא להיצמד לנושא הנבחר.
*תאריך אחרון להגשה: 15-8-2013.
*הנושא הנבחר: הארץ אולדום.

מקווה לראות היענות רבה! שיהיה לכל המשתתפים בהצלחה!!!

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: איך להפקיד כסף בבנק?
פורסם: 04 אוגוסט 2013, 07:36 

ארך אפיים כתב:
למה אתה צריך להפקיד כסף בכלל?
הוא לא תופס מקום בתיק, והריבית על יתרת זכות פשוט זעומה.


הצטרף עוד היום ל"חשבון הפוך" של בנק אורגרימר וקבל ריבית על הפלוס!

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 04 אוגוסט 2013, 14:14 

הצלחתי למצוא את התשובה:

אדוני היסודות הם הסגנים של האלים העתיקים, אותם כלאו הטיטאנים במלחמת הבריאה. כאשר האלים העתיקים נכלאו - גם אדוני היסודות נכלאו. אדוני היסודות נכלאו במישור היסודות, ולרוב לא יוצאים משם כי הם לא יכולים. אלו שכן יצאו חוסלו ע"י גיבורים שונים במגוון מבוכים וריידים שונים.

יסודות הטבע, או רוחות הטבע - יותר נכון - הם מגלמים את עמודי הבסיס של העולם - האנרגיה שמתחזקת אותו במובנים מסוימים. לכל עולם יש רוחות טבע משלו. השאמאנים לא רק משרתים את אותם רוחות טבע - שכן אותן רוחות טבע הן עוצמתיות וחכמות יותר מכל בן תמותה - אך לרוחות הטבע יש גם צד הפכפך, פראי. ולכן השאמאנים לא רק משרתים את רוחות הטבע ומגנים עליהן, הם גם מגנים על בני התמותה בעולם מהן - שכן רוחות הטבע אם אף אחד לא יתקשר איתן, עלולות להתפרא ולהרוס את העולם כפי שאנחנו מכירים אותו.

יש הבדל בין שני הגופים הללו - למרות שמקורם דומה, מטרתם וטיבם שונים.

- את התשובה לקחתי לאחר קריאה מעמיקה בנושא בוואופדיה על שאמאנים, רוחות הטבע, האלים העתיקים, הטיטאנים ואדוני היסודות. :)

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 12 אוגוסט 2013, 00:03 

שלום חברים :)
אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי כאן, החלטתי לקפוץ לבקר ועל הדרך לגרום לכם לסבול עם עוד סיפור שלי.

רוח קפואה נשבה בחוזקה, חודרת דרך השריון ונושכת בבשר.
ממרום כסא מלכותו הקפוא הביט ארת'ס על הזירה והמתין. משרתיו כבר העבירו לו את המסר. כוחות האור החלו את הפלישה למצודה והם מתקדמים בקצב מסחרר, מנחילים הפסד אחר הפסד לכוחותיו.
הוא עוד ימצא את האחראי למחדל הזה ויגרום לו לשלם. אבל קודם, יש לו קרב גורלי לנצח בו.

אבירי האור לא איכזבו, ותוך מספר דקות הופיעו ביחד עם טיריון פורדינג. מכוסים בדם לוחמיו, מתנשפים ובוהים בו במבט בוער. הגיע הזמן.
ארת'ס הזדקף, נשם נשימה עמוקה והחל לרדת לכיוון הפולשים.
"אז.. 'הצדק' המהולל של האור הגיע לבסוף! שאניח את חרבי ואשאיר את גורלי לרחמיך, טיריון?” אמר ארת'ס בקור.
“נעניק לך מוות מהיר, ארת'ס. הרבה יותר ממה שאפשר לומר על האלפים שאמללת ורצחת!” ענה טיריון. האבירים התקבצו מאחוריו והרימו את נשקיהם.
"אתה תקבל הדגמה אישית. כשמלאכתי תסתיים, אתה עוד תתחנן לרחמים.. ואני? אני אסרב. צווחות הכאב שלך יהוו הוכחה ניצחת לכוחי ה...” עצר ארת'ס ונאנח בייאוש.
עיניו הקפואות בחנו את אבירי האור. "זהו? זה כל מה שאני שווה?” אמר בייאוש, “שני נומים וגמד ג'ינג'י? אפילו לא טרחתם להביא טנק.. רגע! אל תגידו לי שאתם מתכוונים להשתמש באחד השדים של המכשף כדי להסיח אותי.. הפכתי עד כדי כך חלש וחסר אתגר בעיניכם??”. אבירי האור הביטו אחד בשני בבלבול בזמן שטיריון פלט אנחה ארוכה. “ארת'ס, לא שוב.. דיברנו על זה כבר אתמול, אתה חייב להשלים עם העובדה הזאת".
“לא טיריון! אני לא מוכן! זה יותר גרוע מאתמול! לקבוצה מאתמול הייתה לפחות סיבה טובה לבוא לנקום בי שוב, הרגתי חצי מהמשפחה של האלף ואת האל-מת הקמתי לתחייה בלי לסת. מה כבר עשיתי לגמד הזה? הקפאתי את הבירה האהובה עליו? ועל הנומים בכלל אין מה לדבר, אחרי הלפר-נום האחרון והיחיד שיצרתי, הבנתי עד כמה זה מטופש וחסר פואנטה.. הם כל כך לא יעילים כשהם חיים, למה לטרוח ולבזבז אנרגיה על להקים אותם לתחייה אחרי שסוף סוף מישהו עשה טובה לעולם והרג אותם??”.
טיריון נאנח שוב ופנה לאבירים. “חברים, אני ממש מצטער על זה.. הוא עובר תקופה קצת קשה. הוא לא התכוון למה שהוא אמר". הוא צעד לכיוון ארת'ס, הניח יד על כתפו ואמר “חבר, תקשיב לי.. זו דרך העו..” ארת'ס קטע אותו בחדות. “לא טיריון, אתה תקשיב לי! נמאס לי מהבולשיט הזה! כבר קרוב לשלוש שנים אני עומד במקום הנוראי הזה. התחת שלי כבר כחול מהכס הקפוא הארור , השריון לוחץ ומלמעלה לא מוכנים להחליף לי אותו בטענה שאין תקציב. שלוש שנים של מכות חרב,קסמי אש וקללות. כל נוב מסריח מגיע לכאן ומתחיל לירוק עליי או לרקוד איתי, שלא לדבר בכלל על חכמים שבאים וקדים לי קידה או כורעים בפניי ברך ואז מצטלמים עם הגופה שלי. מתי הצטלמו עם הגופה שלך לאחרונה? הו, נכון, זה לא קרה אף פעם! וקר כאן, כל כך קר כאן. מה כבר ביקשתי? תנור ספירלה קטן כדי לחמם את הידיים? אתה יודע מה הם ענו לי? 'לא, אסור לנו.. מה יקרה אם אחד השחקנים ייראה את זה?' כאילו שאני לא יודע שבאים שחקנים. הבטחתי שאחביא אותו מאחורי הכס ברגע שהשחקנים מתחילים את הקרב עם סינדרגוסה, אבל הם לא היו מוכנים להקשיב. חלאות. ואל תגרום לי להתחיל לדבר על קידום או העלאה. את ת'ראל הם קידמו ברגע שביקש, כשאני ביקשתי הם התפוצצו מצחוק והפכו את הגובלינים לגזע שאפשר לשחק בו.. יש לך מושג איזו השפלה זו למות מגובלין??? אני, הליץ' קינג האדיר, האגדה המהלכת, מת ממכות של גובלין?? טיריון, היו תקופות שרק איזכור של השם "ארת'ס" היה מספיק כדי לנטוע פחד בגיבורים הכי אמיצים. אימהות היו מפחידות את הילדים עם סיפורים על כוחי ואכזריותי..
והיום אני מתפרק בגלל כמה מכות מגמד ג'ינג'י. זה לא מתקבל על הדעת", סיים והתיישב על המדרגות לרגלי הכס, מניח את ראשו בין ידיו. טיריון ניגש אליו וטפח על שכמו. “אמרתי לך כבר, אתה צודק.. אבל מה תוכל לעשות? העולם משתנה ארת'ס. אתה יודע עד כמה אני מיואש מזה. תמיד מפנטז על הרגע שבו אוכל לצאת מכאן.. תגיד, למה שאתה לא תיקח לך חופשה של כמה זמן? אני בטוח שזה יעשה לך רק טוב".
שקט השתרר. האבירים בהו בטיריון ואז בארת'ס, נטולי מילים לחלוטין. לפתע ארת'ס הוריד את הקסדה, הניח יד על טיריון ואמר “טיריון, זה הרעיון הכי חכם שנפלט מהפה שלך מאז שאני מכיר אותך".

תוך דקות ספורות החלו להשתגר לזירה קבוצות של אל-מתים ובידיהם מזוודות עם מיטב מחלצותיו של ארת'ס, וכמה אבומינלים גדולים סדרו אוכף על גבה של סינדרגוסה.
"לאן אתה מתכוון ללכת, מלכי?” שאל אחד מהאל-מתים. “למקום הכי רחוק ושונה שאוכל למצוא", ענה ארת'ס. "הרחק מאייסקראון, מנורת'רנד ומהקור הנוראי שחודר לעצמות. למקום שטוף שמש וחום, שבו אוכל להשתזף ולהפסיק להיראות כל כך לבן וחולני. אולדום, הנה אני בא!” צהל, זינק על גבה של סינדרגוסה והמריא לעבר האופק.

"אהמ.. אדוני?” פנה אחד מהאל-מתים אל טיריון, “מה אנחנו אמורים לעשות עם אלו?” שאל והחווה בידו על קבוצת אבירי האור ההמומים. “הו, נכון, שכחתי מהם. עשו ככל העולה על רוחכם, אף פעם לא היה אכפת לי באמת מהשוטים הללו", ענה טיריון, אחז בידו את אבן-הלב שלו, והשתגר משם בהבזק ירוק וקסום. עוד לפני שהספיקו אבירי האור להגיב החלו האבומינלים לצרוח, ולפתע פיצוץ עז מלווה בריח מחליא העיף אותם בעצמה מדהימה הרחק מעבר לקצה הזירה. לאחר כמה שניות, קול ניפוץ מחליא הרעים את מרגלות המצודה...


מקווה שנהנתם.
וכרגיל,אשמח לכל הערה/הארה/תגובות נאצה/מס' טלפון של ג'ינג'ית חמודה :mrgreen:

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 03 ספטמבר 2013, 17:27 

ובכן... לסכם את ה-20 כתבות הנ"ל:

5.2 איזור חדש Isle of Thunder רייד חדש Throne of Thunder. לאי מגיעים דרך פורטלים ב-Townlong Steps בשביל להתחיל את השרשרת קווסטים ששולחת אותך לאי תגיע ל-Shrine של הפקשן שלך ואתה תקבל קווסט אוטומטית. באי יש לך המון קווסטים יומיים בהתקדמות של 'פתיחת' חלקי האי השונים וגם מפלצות שהן נדירות או 'ררים' הררים יכולים להפיל, בין השאר, מפתחות שיכניסו אותך לסנריו יחיד שדרכו אתה יכול להשיג מטבעות זהב להטלות נוספות נגד בוסים של T14 וזהב ו-Rep וכו'...

הרייד: Throne of Thunder כולל 12 בוסים + בוס נוסף ברמה הירואיק בלבד שבשביל להגיע אליו אתה צריך להרוג קודם את שאר הבוסים בהירואיק. הרייד מחולק לארבע חלקים של LFR.

5.3 Barrens Event והירואיק סנריוז. אני אישית אף פעם לא עשיתי את הדייליז של הברנס, אבל זה העקרון. קווסטים שבועיים, אפשרות להשיד טוקנים לחתיכות ציוד ברמה489, קווסט שמביא לך נעליים ברמה 502 ודרכים חדשות וכיפיות להשיג את מטבעות הכסף שצריך 50 מהן בשביל להשיג את המטבעות שמביאות לך הטלות נוספות בריידים.

הירואיק סנריוז, כמו סנריו רגיל: 3 אנשים רק יותר קשה שמעניקים לך 120וואלור (שזה הרבה) ועוד אפשרות ל-30 וואלור נוסף אם אתה מסיים אובג'קטיב נוסף בתוך הסנריו.

אני לא ארחיב על פאץ' 5.4 שמגיע עוד שבוע, כי יש יותר מדי מה לכתוב אבל שיהיה לך בהצלחה :)

 עבור לפורום   עבור לדיון

 נושא ההודעה: Re: I'm Back
פורסם: 13 אוקטובר 2013, 06:24 

מספיק להפוך כל דיון לזירת התנגחויות.
אולי כדאי שתקבעו אחרי בצפר ותמשיכו את זה שם :)

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 14 אוקטובר 2013, 22:51 

אף אחד לא מדבר על שיבת ה-core. אני התייחסתי לאפשרות שחלק מהותיקים של קבוצת הריידים הקודמת ירצה לעזור קצת בהרצת הריידים. זה לא אומר שכל מי שהעביר דמויות ל-TN צריך להתגייס לכך, זה לא אומר שצריך להחזיר את כל הדמויות או משהו כזה, ממש לא.
מה שכתבתי היה כמענה לאלפא, שטען שעדיף שהשחקנים שעזבו לא יעזרו בריידים: אני חושב שאם אחד-שניים מהם כן ירצו לעזור (לפחות בתחילת הדרך), זה יהיה מועיל ולא צריך להימנע מכך מסיבה של "החלפת הדם הישן" .

 עבור לפורום   עבור לדיון

פורסם: 15 אוקטובר 2013, 10:34 

פרק 1-

http://spacelandpark.com/art/WORLD_OF_WARCRAFT_SERIES_2_ACTION_FIGURE_SET_-4.jpg

חשכת הלילה סגרה עליו מכל כיוון והעננות הכבדה הכבידה על נשימתו. מלכתכילה, הוא לא נודע כאצן גדול, דבר שקיבל משנה תוקף בעת שרץ בפזיזות.
הזמן, כך ידע מנסיונו רב השנים, היה חשוב כעת. הרוח הקרירה, שבישרה על בואו של החורף, נשמעה כמו זאב מילל, ובן האנוש שהתרוצץ בחוץ, נראה לעיתים כמו צללית רדופה. חומק בין המציאות לדמיון, בעולם רדוף צללים.
זינוק מהיר מעל גזע עץ שנפל, קירב אותו שוב לכיוון מטרתו, שבערה לה בסוף הדרך. החמימות שידע שתמתין לו. או, לפחות החמימות שהמתינה, הסיק מיד.
הוא לחש מילה, ונוצת אור נוצרה מלפניו, וכאשר עבר דרכה, החל גופו להיות קליל כנוצה, ומהירותו הוכפלה.
הצעקה נשמעה בשנית. ואיתה בא הזעם. כך ידע.
הרודנית לא תניח לו להתחמק הפעם. האיחור עוד יעלה לו ביוקר. ההבנה הזאת, שהפעם אולי עבר את הגבול, חילחלה עמוק לתוך תוכו והוא החל רץ במהירות ,שלולא היה עושה זאת בעצמו, היה מאמין בלב מלא, שהיא לא אפשרית.
הוא ראה בקצה את הבקתה. מזמינת פנים, בקצה יערות אלווין. נחה לה בשלווה בכפר הקט שקם שם, עשר שנים לפני זה, בסוף 'מלחמת הקיום'. התבוננות פנימית שערך כעת בישרה לו רעות. חשבון מהיר שביצע ראשו הקודח, הניב תוצאות לא משמחות מבחינתו. לפחות לא מהבחינה שקיווה להשיג. הוא חסר שלושה מתוך ארבעת המרכיבים שנשלח להביא, והרודנית, ידע מהשנים האחרונות במחיצתה, לא סלחנית.
כעת, הגיע אל הבית. והדלת, שבעבר נראתה כה חמימה, הייתה פתאום פושרת ומלאת דאגות.
הוא פתח אותה לכדי סדק צר, שהתרחב בהדרגה ככל שגבר בו אומץ לבו.
המטבח היה ריק. הוא ראה. ומבטו סרק בזריזות את הסלון אחרי המכשפה הקטנה. מכשלא ראה אותה בשום מקום, נאנח בהקלה והתבונן בילדה הקטנה שישבה על השטיח מול האח.
"היכן היא?" הילדה נראתה נפחדת. מבטה הלחיץ את בן האנוש.
ואז... הגיע הצרחה.
"נביטון!!!!!" הכהן הסתובב בבהלה וראה את הננסית עומדת במלא קומתה הזעירה, מבטה בוער מכעס.
"לקח לך שלוש שעות! שלוש שעות שלמות להגיע לאיסטוייל בשביל שלושה מצרכים , ולחזור! שלוש שעות! נקרעתי פה מדאגה! מה אם היה קורה לך משהוא! "
הכהן הסמוק ניסה לתרץ, אך הננסית קטעה אותו והמשיכה בטרונותיה, ונביטון הבין- מהכרותו רבת השנים את אשתו, שזה ויכוח עקר, לכן בעיקר שתק והתבונן בילדתו הקטנה. וריסה.
"...אפילו שאתה יודע שיש כנופיות של גנולים שפושטים על כפרי הספר אתה עדיין יוצא לשם בלי ליווי, למרות שהוד מלכותו הפציר בך לקבל משמר, אתה לא! פשוט חציל! נמאסת עליי כהן! חכה שלאיפה יגיע אני אדאג שלשונו תצליף בך כהוגן! חושב לעצמו! אז אתה יודע לשלוט על הצד האפל שבך! עניין גדול! ומה עם המלך-המכשף היה מנסה לתקוף אותך! מה היית עושה אז?! דיי חמודה, אמא בסדר, אתה תתרחק ממני נביטון! טוב... בסדר... אני רגועה... רק דאגתי... "
הכהן הביט בה באהבה ואז ליטף את ביטנה ההרה.
הוא חיבק את הננסית שנרגעה. וידו אחזה בוריסה הקטנה.
"יקירתי, לפחות הבאתי לך את המלפפונים שרצית!" עיניו פזלו לעברה של הננסית ומבטה רמז לו בבירור שעליו להתרחק. מהר.
"מלפפונים?! מלפפונים?! מה עם העגבניות? והבשר! מה עם האורז!? איך אני אמורה להכין אוכל לאורחים ככה!!! לאיפה, ווירווף והמלך בכבודו ובעצמו אמורים להגיע להתארח אצלנו ואתה לא מביא לי שלושה מתוך ארבעת המצרכים שביקשתי! אתה פשוט....."
צרחותיה של הננסית נמשכו עוד שעה קלה ווריסה נאנחה והביטה באביה הגמלוני בהבעת הזדהות בעודו עומד מושפל וראשו שפוף.
הצרחות יכלו להימשך עוד זמן מה, אך למזלו של הכהן, נקישה בדלת קטעה אותם.
הילדה הקטנה אצה לפתוח את הדלת ועמדה פעורת עיניים.
"מי זה וריסה?" שאל האדם והתקרב לדלת וכשהביט באורח הלא קרוי, עיניו נפתחו בהפתעה.
מולו עמד רות'ח.


http://1-media-cdn.foolz.us/ffuuka/board/tg/image/1339/10/1339105547216.jpg

"רותח" לחש הכהן "אתה....אתה חי" הגמד הנהן והביט מאחורי הכהן, לעבר הננסית שהגיע לסף הדלת גם היא, עיניה נפערו בתדהמה.
"רות'ח!" היא צווחה ואז, הביטה בכהן ועיניה התכווצו בזעם.
"נביטון חסר נימוס ובור אחד! " צפצפה בקולה הדקיק "הוא בטח מותש , הנח לו להיכנס כבר! קר בחוץ" הכהן הסמיק, והחל מתנצל על חוסר הנימוס המשווע שהפגין, תוך כדי שהננסית ממשיכה לנזוף בו. הוא פינה את הדרך, מאפשר לגמד לעבור דרכה.
השלושה התיישבו והגמד הביט בזוג המוזר וחייך.

"עברו שנים, יותר מידי שנים" לחש והתבונן בילדה הקטנה שחיבקה את הכהן , ולאחר מכן התבונן בננסית ההרה. "ואני רואה שכמה דברים השתנו".
נביטון חייך והתבונן באשתו ובילדה בחיוך אוהב ואמר, תוך כדי ליטוף כרסה התפוחה של הקוסמת.
"הן כל חיי כעת." חיוכו היה חמים והגמד הרגיש אושר על שזכה לראות זאת.
"עלייך להגן עליהן בכל מחיר. אני מבין" הילדה פיהקה והכהן דחף אותה קלות לעבר הספה. היא נשכבה על הספה המרופדת ועצמה את עיניה קלות.
הכהן הנהן ברצינות בעוד הילדה מנמנת ליד האח.
"השנים הטיבו עמכם" אמר רות'ח "עם שניכם ידידי."
הכהן חייך והשיב "גם איתך חברי היקר. אתה נראה חטוב מפעם. רגע, שנייה" לחש ונעמד, מתקדם לעבר וריסה הישנה.
"היכן היית רות'ח?" שאלה הננסית והתבוננה בבעלה מניף את הילדה הקטנה באוויר ומניח אותה במיטתה, לאחר מכן חוזר ומתיישב ליד האח.
"היכן הייתי? " שאלה הגמד, בעיקר את עצמו מסתבר. "אתם זוכרים את המלחמה? " שאל והצמד הנהן. "לאחר שהבסנו את גור היה שלום. אנדויין שלט בבטחה בברית. ת'ראל הנהיג את השבטים והכל התנהל על מי מנוחות. ולמרות זאת לא הייתי שקט. על אף העובדה שהמלך העניק לי חנינה מלאה, לאחר "מותי" כמובן, תואר אבירות, אדמות, זהב ליורשים 'אם יהיו' ואפילו חיית רכיבה נחמדה, לא ידעתי מנוח. הייתי חייב לחזור לשם. לחזור לקבר של השאמאן. להעניק לשאם קבורה ראויה. הרי, הוא היה הגיבור האמיתי שהביס את גור. לולא הקרבתו לעולם לא היינו יכולים לעצור אותו, והעולם של אזארות' היה מושמד. הוא מת מות גיבורים, אך איש לא ידע...." הננסית מחטה דמעה מאפה והכהן, פניו קודרות , הביט בגמד ברצינות תמוהה.
"הלכת לשם" הוא קבע והתבונן בגמד שהנהן. הננסית, נשימתה נעתקת, אחזה בבטנה התפוחה.
הכהן נאנח ורות'ח המשיך. "אכן הלכתי. אך לא ראיתי דבר. האזור כמעט בלתי נגיש, וכשכן הצלחתי להיכנס, לא היה שם דבר מלבד חורבות."
נטאביט ובן האנוש הביטו זה בזה ואז ברוצח כשהננסית שואלת "אבל היכן הגופה?"
הגמד הביט בהם.
"בתחילה חשבתי שהגופה נהרסה בפיצוץ האנרגיה שהיה. שהשאמאן יצר מגן אדיר שהגן עליי ולכן לא ראיתי את הגופה. "
"נשמע סביר" אמר הכהן והוסיף "זה דבר שאני בטוח שנטאביט יכולה לעשות בקלות"
הננסית הסמיקה קלות וחייכה "לא בקלות נביטון, ובטח לא מגן כזה חזק! אולי אתה יכול אבל אני מוגבלת בשימוש בקסם..."
הויכוח החל נוצר באוויר, אך לא הספיק להגיע לכדי מימוש מכיוון שרות'ח אמר.
"זה לא היה מגן" הוא התבונן בצמד ברצינות עמוקה והם התבוננו בו ביראה קלה.
"אם לא מגן רות'ח, אז היכן הגופה?" שאלה הננסית והכהן הנהן.
" אין גופה" לחש הגמד וכשהביט בחבריו וראה את הבעת הבלבול על פניהם הוסיף , "הגופה איננה מכיוון שהשאמאן לא מת. שאם חי"
הננסית צחקה בהקלה והכהן לחץ את ידו של הגמד בחיוך. "נחמד רות'ח. לשנייה הצלחת להפחיד אותי. השאמאן חי... נו באמת..." פניו של הגמד נשארו רציניות, דבר שהרצין את פני הננסית כמו את פני בן האנוש מיד.
"אתה רציני" קבע הכהן והגמד הנהן.
"אין בקבר ההוא גופה, נביטון, כי השאמאן לא מת. כבר תקופה ארוכה שאני מצליח לעקוב אחרי השאמאן בחלומותי. פה זימון זאבים והחזיון נמוג. שם ירי ברקים והחזיון נעלם.
אתמול בלילה, בעת שהותי בפונדק בעיר, היה לי חיזיון נוסף. אך הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, החזיון היה ממשי. שאם זיהה אותי, וקרא בשמי. הוא קרא לי לעזרה."
הננסית הביטה בכהן , ספק גדול מציף את פניה, ואז לחשה "אבל...רות'ח... שאם... מת...."
הגמד הנהן. "ידעתי שלא תאמינו לי. השאמאן חי ואני מתכוון לצאת לחפש אותו."
נביטו נראה נבוך מעט. "גם אם נאמין לך ידידי. היכן אתה חושב שהוא נמצא?"
רות'ח נענע בראשו. "לא יודע." לחש "אני רק יודע שהוא צריך אותי. ואני מתכוון לעזור לו."
נקישה קלה נשמעה על הדלת והכהן נעמד, אך הגמד מיהר ואחז בידו. "עליכם להבטיח לי, שלא תספרו לאיש את שאמרתי... עדיין לא לפחות...."
השניים הנהנו והכהן פתח את הדלת לרווחה, מקדם את האורחים...
לאיפה ו-ווריוף נכנסו לסלון החמים ופניהם התמלאו פליאה כשראו את האורח הלא קרוי.
אחריהם צעד בבטחה, אנדוין, הראשון לשמו, מלך סטורמווינד ומגן האדם ומבטו התחלף משמחה לפליאה כשראה את הגמד עומד מולו.
"אתה....חי..." לחש ורות'ח קד למלך והנהן. "אבל נעלמת לשנים..." לחש המלך
והצייד המשיך "מיטב הקוסמים ניסו לאתר אותך...חשבנו שנהרגת בפיצוץ...."
הגמד נאנח ולחש "אם כן חברים... אולי כדי שאספר הכל מהתחלה....."

כמה שעות לאחר מכן, בעודם יושבים, מנופחים ושבעים ממיטב המטעמים שהקוסמת יכלה לזמן בקסם, התבנון המלך היטב בכהן ואמר "אז אתה מעוניין לצאת למסע, למקום לא מוגדר, בשביל לחפש מישהוא שאמור להיות מת?"
"כן הוד מלכותך..."
"זה... זה טירוף..." לחש אנדוין והביט בשאר החבורה מחפש ישועה.
"המלך צודק" לחשה הננסית והכהן הנהנן.
"עד לפני שעתיים חשבתם אותי כמת." לחש הגמד
"כן, אבל אתה פה! השאמאן הוא.... הוא מת..." לחש הכהן וידיו המזיעות זעו באי נוחות.,
"אני יודע שהוא חי... רק מעבר לטווח הגעתי... אני חייב למצוא אותו... אפילו שאיני יודע היכן להתחיל..."
"תאר לנו את החלום הזה שחלמת... לחש הצייד והגמד הביט בו בחוסר הבנה...." תאר בדיוק לפרטי פרטים מה השאמאן אמר לך..."
הגמד נאנח קלות ונשען אחרונית, מנסה להיזכר "הוא רץ, בורח ממשהו... ידיו היו בלויות, כמי שמתעמק במאמץ עצום, והיצור הזה.... שרדף אחריו...הוא היה ...הוא היה....עצום...שחור...מלא רוע ופחד...הוא... נטף ...מוות.... והשאמאן... רץ...וזה תפס אותו... אני חייב ללכת לעזור לו....
הצייד נאנח ונשען קדימה, מלטף את הפנתר השחור ששכב לצידו. "איך העולם נראה? זה היה יער? או שדה? או אולי הר בכלל...."
"יער" ענה הגמד "אין ספק בכלל שמדובר ביער."
"זה מצמצם מעט את האפשרויות" לחש הצייד "יכול להיות שהוא בקאלימדור"
נביטון צחקק "לאיפה אתה לא באמת מאמין שהשאמאן חי? הוד מעלתך? ווירווף? לאיפה?" הוא התבונן בצייד שנאנח והתבונן בחבורה בריכוז , אז אמר הוורגון. "ראיתי הרבה דברים מאז החלה המשימה לנסות לעצור את גור. ראיתי קסמים אדירים ואלים שחזרו מהמתים. ראיתי את הטיטאנים ועוצמתם ואת מדיו, שכוחותיו מעל כל דמיון, ראיתי את האש נעצרת במילה ומכילה את כל זעם החיים בתוכה.
אם כן, אמור לי כהן, בתור אדם אשר יכול לתעל את האופל שנמצא מסביבו ובתוכו לכדי עוצמה אדירה, מדוע שאני אסרב להאמין, שהשאמאן, אשר מחזיק בתוכו את עוצמת היסודות שמהם מורכב גור, הכל יכול, לא יכול לשרוד פיצוץ כזה?"
הכהן נראה מבולבל. "אני לא יודע" לחש "השאמאן...חי..שאם...."
"מה אתה רוצה לעשות רות'ח?" לחש המלך והגמד השיב "במשך שנים טיילתי ברחבי העולם הוד מעלתך. הפכתי כל אבן וסלע ברחבי אזארות'. שמעתי כל פיסת רכילות שקיימת והפרכתי כמעט כל אגדה. מלבד אחת.
השמועה מדברת על כך שלאחר שכנף-המוות הושמד, נחשף הערפל שהיה באזור המערבולת ועולם חדש נחשף שם.
יבשת חדשה. מלאה ביערות. מלאה במיסתורין. אני מעוניין להפליג לשם. אני יודע ששמעת על ה'אגדה' הזאת הוד מלכותך כי שמעתי ש'שוברת השמים' נשלחת לחקור את האזור החדש."
המלך חייך והנהן. "אני רואה שבאמת הפרכת כל סיפור וליקטת כל שמועה, גנב. בסדר גמור אם כך, אמור לאדמירל רוג'רס שהורתי לך לטוס איתם. אתה תצטרף לצוות של הספינה במסע ליבשת החדשה. אני אדאג להעביר את הפקודה הלאה."
הגמד הנהן בהכרת תודה והתבונן בחבורה. "אם כך דרכנו נפרדות חברים..."
"לא כל כך מהר חבר!" לחש הצייד., הוא התבונן בלוחם ואמר "מה דעתך להרפתקה נוספת ווריווף? עברו כמה שנים מאז שהייתה לנו אחת כזאת..."
הלוחם חייך. "מסכים. "
"אם כך אני מבין שאתם מצטרפים אל הגמד במשימה הזאת כן?" שאל המלך והצייד ולוחם הנהנו.
הכל התבוננו בכהן וננסית. אך הכהן נענה בראשו לשלילה. "לא הפעם חברים." לחש "יש לנו סיבות להישאר. למרות הפיתוי שבהרפתקה... " הוא אחז בידה של הננסית וידו השנייה ליטפה את בטנה."אני לא יכול לסכן אותם... לא עוד..."
הגמד נעמד והנהן. "מובן. תודה. על הכל חבר."
הכל נעמדו והמלך אמר "תודה רבה לכם על האירוח חברים. טוב לראותך גיבורים. " הוא לחץ את יד הכהן וחיבק בעדינות את הננסית ואז התבונן בשלושת החברים ואמר "אתכם, גיבורים, אני אראה מחר על 'שוברת השמים'".
השלושה הנהנו והמלך יצא.
לאחר כמה דקות סואנות, בהם המלך על כל פמלייתו רכבו חזרה לכיוון סטורמווינד, התבונן הכהן בגמד ואמר: "זה היה יום עמוס וכבר מאוחר, אני חושב שכדי שנשכב לישון, אתם נשארים כמובן נכון?"
הוא התבונן בשלושה שניסו להתנגד, אך הקוסמת התעקשה "קדימה לכם, יש מספיק מקום! נביטון יראה לכם את חדריכם"

,
שנת הלילה עברה על החבורה בנעימים וכשהבוקר הפציע, השקימו כולם, מלבד הכהן הישנוני, והחלו מתארגנים. לאחר כמה דקות התעורר הכהן לשמה צעקותיה הצורמות של הננסית ומלמל "לעזאזל עם היום". בעודו לובש את מלבושיו.
"מדוע כל פעם שאנחנו יוצאים להרפתקה אנחנו חייבים להשקים לפני השמש?" שאל בישנוניות.
הלוחם חייך קלות וטפח על גבו של הכהן העצלן. "אתה לא חייב לקום ידידי. אינך יוצא להרפתקה כלשהיא, מלבד אולי יום נוסף בחברת נטאביט. ההרפתקה שלנו היא."
נביטון חייך והתיישב לשולחן, עליו זימנה הקוסמת כל טוב.
כל באי הבית סעדו ורבחו, ולאחר מכן ישבו להכין את השלושה למסע.
בעוד הקוסמת עומדת בכניסה לבית, יחד עם הלוחם, הצייד והגמד שהה הכהן במחסן ויצא ממנו רק לשמע קריאתה של הננסית.
"נביטון! צא כבר גולם שכמותך! הם צריכים להתחיל לרכב!"
"אני בא, אני בא" אמר ונכנס לסלון הקטן ידו אוחזות בקופסת עץ קטנה.
הוא נעמד מימין לננסית והתבונן בחבורה, שבתגובה הביטה בו בסקרנות.
"נו?" לחשה הננסית לאחר מספר שניות "מה יש שם?"
הכהן חייך והתבונן בגמד, בלוחם ובצייד. "היבשת החדשה מנוכרת וזרה. אינני יודע במה תתיקלו שם ולכן טוויתי עבורכם גלימות חדשות, מלאות כיסים נסתרים וארוגות עם קסם עוצמתי חדש."
הוא שלף את הגלימות וחילק אותם לבני החבורה.
"נביטון, וואו, " אמר הלוחם והנהן בראשו מביט בצייד שלחש "תודה רבה ידידי"
הגמד לחץ את ידו וחיבק את הננסית. "תודה לכם, לשניכם. " אמר בעודו אוחז בגלימה בחוזקה. "כשנמצא אותו נשלח הודעה"
זוג האוהבים הנהן והשלושה, ברעש גדול החלו את המסע הקצר לסטורמווינד, ומשם לפנדריה.
הננסית עמדה בצמוד לבעלה, מחבקת אותו חזק. וריסה, ביתם, נעמדה לצידם מחבקת את הכהן מצידו השני.
"אתה חושב שהם ימצאו אותו?" שאלה הננסית.
הכהן נשם עמוקות לפני שהגיב ואז אמר "אם יש למישהוא סיכוי, זה להם. אני מאמין בהם."
וכך עמדו השלושה והתבוננו בחבריהם רוכבים אל עבר השקיעה.
******************************************************************************************
שוברת השמיים כבר הייתה מוכנה ליציאה כשהשלושה טיפסו לאורך קרש ההעלה, וקפצו בתזזיתיות לעבר המעקה הרחב.
לעברם צעדה אישה, בשנות השלושים לחייה, לחייה היו סמוקות מעט מן הרוח העזה, שכן תקופת החורף החלה וסביב ראשה היה כרוך צעיף כחול עבה.
היא הושיטה ידה ולחצה את ידי השלושה בזה אחר זה.
"שמי אדמירל רוג'רס ואני המפקדת העליונה כאן על הספינה. הבנתי שישנה פקודה ישירה מן המלך אנדויין לגבי צירופכם למסע הזה, ולמיטב הבנתי שלושתכם חביבי המלך. כל זה טוב ויפה שם למטה, בסטורמווינד או בכל מקום בו מתקיימת הברית, אך הניחו לי להבהיר לכם דבר אחד עיקרי ידידי. על הספינה הזאת אין איש מעליי. גם לא המימדים בכבודם ובעצמם. כאן אני המפקדת ואתם החיילים. לא משנה כמה יקרים אתם ללב המלך , או מה מידת הגיבורות שלכם בעיני העם. האם זה מובן?"
השלושה הנהנו ורוג'רס סימנה בידה לאחד מאנשי הצוות. "סיאון" נער צעיר בשנות העשרים לחיו ענה לקריאה ונעמד מול האדמירל מצדיע. "כן המפקדת!" היא סימנה לעבר שלושת הרעים וציוותה בקול סמכותי. "קח אותם לחדריהם. דאג להם לנוחות המרבית שאפשר לקבל בתנאי שטח. לאחר מכן השאר עצמך לשירותם ככל שיצטרכו. האם אני מובנת?"
הנער הצעיר הנהן ואמר "מובנת לחלוטין המפקדת". רוג'רס הנהנה לשלושה לשלום והסתובבה להמשיך בעיסוקייה בעוד הנער הצעיר אומר לשלושה "בואו אחרי בבקשה".
הוא הוביל אותם מטה במדרגות, למעמקי הספינה, שהייתה גדולה יותר ממה שנראתה בתחילה עד אשר הגיעו לחדר קטן, בעל שני מיטות בנות שתי קומות למיטה.
"כאן אתם תלונו. תחלקו את המיטות ובנותרת אשן אני. אם תזדקקו למשהו רק אמרו" הוא קד ויצא מהחדר משאיר את השלושה לבדם.
"נער מוזר" לחש הגמד והשניים הנהנו.
השלושה ישבו וסעדו את ליבם. לקראת שעות הערב, לאחר שנחו מעט, עלו לסיפון העליון וצעדו לעבר המפקדת.
"אדמירל נוכל להפריע לך לרגע?" שאל הצייד והאדמירל הנהנה. "כמובן מכובדיי. נחתם מספיק?"
הגמד הנהן ואמר "כן תודה, רצינו לדעת, כמה זמן בערך אמורה הטיסה להימשך? על פי שמועות בסטורמווינד הדבר אורך כחודש שלם. האם זה נכון?"
האדמירל חייכה בגאווה. "אולי בספינה בימים או במטוס תקיפה קל ופשוט מהסוג שכל מהנדס מתחיל יכול לבנות , כן, אבל זוהי "שוברת השמים", גאוות הצי המלכותי והספינה שהפילה את כנף-המוות! זוהי לא סתם ספינה. את המרחק הנתון אנו נעשה בשבועיים. אולי קצת פחות , אם המימדים נוטים לנו חסד."
השלושה הנהנו בסיפוק. "טוב לשמוע גברתי" לחש הלוחם "ישנו דבר בספינה בו נוכל להועיל?" האדמירל נהנה ראשה לסירוב "הצוות שלי מלא רבותי. אין לי צורך נכון לעכשיו בידים נוספות."
השלושה נראו מעט מאוכזבים אך אז אמר הצייד "אם כך מקום בו נוכל להתאמן, קיים בספינה? להשחיז את יכולותינו מעט?"
האישה הנאה, חייכה שוב. "כמובן. ברציף התחתון ישנו מטווח קשתות למענך, " היא הצביעה על הצייד בראותה את קשתו הארוכה התלויה על כתפו. "אתם תוכלו , אם תרצו בכך, להתאמן כאן על הסיפון על בובת המטרה האלו." ידה התרוממה מעט וכוונה אל עבר מספר בובות מטרה שעמדו במרחק מה ממנה.
"מעולה" אמר הצייד ולחץ את ידה. הוא חייך לכולם וירד מאושר לרציף התחתון.
צמד החברים, הגמד והוורגון, אחזו בחרבותיהם וסכניהם והחלו מתאמנים בעוד האדמירל עומדת את יכולותיהם ממרחק.
רק מפגש החרבות היה מרתק, כמעין מנגינה משכרת של כוח וטירוף. יכולותיהם היו מעבר לכל דבר שראתה בעבר. כעת הבינה, השמועות לגבי השלושה היו נכונות. אלה ללא ספק אנשים שנלחמו באלים, וניצחו.
לידה נעמד עוזרה, קפטן דרמדר. "ללא ספק מרשימים גברתי. אני חושש מהיום בו אאלץ לעמוד מול אלה בשדה הקרב. נראה כי הם מסוגלים להרוג אנשים על ידי מבט בלבד, ללא צורך בחרב! נראה כאליו הם יכולים להתמודד מול צבא שלם ולצאת משם כשידם היא על העליונה"
היא חייכה. מבינה את דאגתו.
"לפחות לעת עתה אין לנו דאגה מכך. " אמרה "דאג להרים מפרשים עליוניים ושחררו רצועות תחתונות. אני מעוניינת להגיע ליעדנו מהר מכפי שתכננו. הגיבורים דורשים זאת. ולפי מראית עיני לא כדי לנו לאכזב אותה." היא חייכה לעבר הקפטן שחייך בחזרה.
"כן קפטן!" אמר, הצדיע ואץ למלא את הפקודה.
היא הביטה בצמד הלוחמים ומילותיו של דרמדר הדהדו בראשה. "אני חושש מהיום בו אאלץ לעמוד מול אלה בשדה הקרב" ובליבה הבינה כמה הוא צוד, מקווה שלא תגיע ליום הזה, לעולם.

http://images.pub.goha.ru/files2/wow/Gunship_Battle_1.jpg


הקור העז מלווה בצינה קפואה , חדר את שכבות העור שהקיפו את כתפיו העבות. השכמה שלו, מורכבת מצמר עב ועור מרוכך, סתמה גולל על נסיון הרוח להכות את גפיו, אך פניו האדומות, נותרו חסרות ישע מול הרוח הקודרת.
ממולו, התנשאה בצללית הרוח, טירה גדולה ומרשימה. חיוכו היה מלא שיניים בצורה מאיימת.
הוא הרים ידו וכל בני לוויתו, צבאו, נעצרו.
"לבסוף, הגענו לטירה הקפואה". אמר ואז הוסיף בשאגה "האם אדון הטירה יצא לקבל את פנינו?"
הכל שאגו מאחוריו ואז הוא החל מסתער על השערים כשצבאו מאחריו.
הדלתות נפתחו כשהתקרב, להפתעתו, ובפנים ראה אדם בודד עומד, בין גופות רבות, חרב גדולה בידו. הוא עמד נינוח ונראה כאילו לא שם לב לצבא שצועד לפתח מצודתו.
"ברוכים הבאים גארוש , בנו של גרום". האורק המגודל התקרב ונעמד מול האיש במסכה.
"מי הוא זה שעומד בדד מול אדון השבטים ? האם מלך המוות איבד צבאו?"
האיש חייך. "אדון השבטים? דומני שכינוי זה כבר לא שייך לך, לא כך?" האורק התרגז, ורדיו בלטו והוא שאג שאגת זעם. "הנני אדון השבטים! לעולם היה! אנחנו השבטים החדשים! טובים יותר! חזקים יותר! לך, מלך של שממה, לא נותר דבר. ואתה כעת עומד לבד, והולך למות."
האיש חייך בשנית והרים ידו. בן רגע, קמו גופות המתים לחיים, שולפים נשקיהם מול האורקים שמולם. המלך-המכשף, בטוח בניצחונו הביט באורק המגודל בתוכחה. "האין סיימת את שאגותיך גור קטן? הגיע זמנך למות, ולהצטרף לצבאי ההולך וגובר, בן תמותה."
תחושת ביטחון אפפה את המלך-המכשף כשדיבר ובהביטו בגארוש, ציפה לראות בעיניו את אותו הפחד שאופף את כל הקוראים תיגר על עוצמת הליץ-קינג. אך לא, עיניו נותרו בהירות. חסרות פחד.
גארוש חייך ואז שאג שאגה אימתנית. בן רגע נזרקו לקרקע כעשרה טוטמים שלאחר מכן התפוצצו בקול נפת גדול, מעבירים זרמי חשמל אדירים ברצפה. האורקים לא הרגישו דבר אך השלדים, לעומתם, החלו לרעוד בעוצמה, עד שהתפרקו לרסיסים. שוב עמד המלך-המכשף לבדו.
כעת, פחד ניכר בעיניו. "כעת, זמנך למות הגיע, מלך המתים וזמני לקום. אתה נופל. אני קם."
ואז בתנופת גרזן אדירה, ערף גארוש את ראשו ועקר לבבו, מרים את הלב הקר באוויר ושואג.


רחוק מאוד משם, על מיטה רכה בספינת הברית "שוברת השמיים", התעורר הגמד בבהלה.
עמוד 1 מתוך 4 [ החיפוש הניב 94 תוצאות ]


כל הזמנים הם UTC + 2 שעות


עבור ל:  
 cron